ליאור בננו האהוב
עוד שנה חלפה, שנה רודפת שנה וכלום לא משתנה, ליאור לא איתנו, עובדה קיימת וכואבת. ליאור זה פספוס ענק, ליאור היה בן אוהב, גאה במשפחתו, את אחותו הגדולה קרן העריץ ואהב אהבת נפש ולניצן היה אח גדול, אוהב, מגן ומה לא, עם אבא שלו היה חבר וידיד נפש ולאמא שלו שהיתה חופרת, גילה מה בליבו ומהפידבק שקיבלתי ממנו היתה לי הרגשה שהייתי המנוטורית הכי טובה שלו.
חשבתי מה אספר שלא סיפרתי על ליאור, כי תמיד יש לי מה לספר ובמה להיזכר, כי את הזכרונות מליאור ואת החוויות המשפחתיות, החברתיות והצבאיות שלו אני נוצרת בלב ובראש בקפידהות ולא שוכחת. מידי בוקר בדרכי לעבודה ליאור ממלא את ראשי וכל דבר מזכיר לי אותו, כל חנות שביקר בה, כל בנין ברמת גן שהתגורר בו אחד מהחברים, כל חייל שחוזר מהדרך בה הלך, כל זוג צעיר שאני פוגשת הכל הכל מזכירים לי אותו.
היום החלטתי לשנות מהאמירות הרגילות שלי כמידי שנה בשנה בעומדי מול חברים והמשפחה והחלטתי לצטט קמעא מדברי החברים שכה אהב מדברי בני הדודים , מדברי המורים שהכירו אותו מקרוב ברגעים הטובים והפחות טובים ובכולם השאיר ליאור חותם לעולמים;
מפי ארז חבר ילדות: "אין לי ספק שחיי היו שלמים יותר אילו היית לצידי"
"ליאור מלך שלי, ביחד היינו כח, תכננו את החיים, לא היית לי כמו אח היית אחי ותשאר לנצח"
יאיר חברך מהתיכון ; "אני רוצה שתדע שנגעת בי והשפעת עלי, שגרמת לי להיות בן אדם יותר טוב, בן אדם כמוך שחושב על הזולת ושלא יכול לפגוע באף אדם"
"אני מקווה שכשייוולד לי ילד או ילדה הם יוולדו עם החכמה שלך, עם החריצות שלך ועם טוב הלב שלך"
ענבר חברת ילדות "האהבה שנתת לנו בחייך היא שנותנת לנו כוח להמשיך"
תומר חבר מספסל הלימודים "ליאור לימדת אותי את השיעור הקשה מכל שעור שחוויתי בחיי שעור על אובדן חבר"
החבר'ה של "אוהל שם" תיארו אותו כך "ליאור לא היית מנהיג מוצהר או ליצן גדול אבל היית הלב"
טל בן הדוד כתב לו "היית לי מודל לחיקוי, מודל להערצה"
רן החבר מבית הספר ומהצבא כתב "ליאור לא הצלחת להגשים חלום, אבל אם היית, בודאי היית כוכב ומנהיג".
לי חברת כתתך "ליאור היית נער עם פאסון, עם כבוד וקשיחות כלפי חוץ ומאידך נער רגיש ועמוק מלא תובנות ורגישות לאחר, מצד אחד היית סוליסט ומאידך מחזיק את ערך החברות ונשאר נאמן לחבריך"
אבא שלך סיפר עליך ליאור הגשמת כל מה שרציתי להיות גבוה, חכם לוחם בצנחנים ועוד
דרור המורה לכימיה שלא פיספס אף אזכרה של ליאור כתב "החום והאהבה שליאור הקרין כלפי הסובבים אותו הביאו לכך שהאהבה חזרה אליו בחייו ולא מותו"
אלעד חבר שלא הכרתי כתב עליך- אהבתי לשרת עם ליאור. היינו מאוד שונים-הוא עירוניסט חילוני מר״ג, אני ״בייניש״, דוס, מתנחל ובכ״ז מצאתי איתו שפה משותפת, הייתי מבוגר ממנו ומרוב החברים במחלקה בשנתיים שלוש ולליאור היתה בגרות ושקט מאוד נעימים, הוא היה גבוה, תמיר עם נוכחות שמרגישים
ואני אמא שלך הייתי כ"כ תמימה חשבתי ששום דבר לא יפגע בך כי הבטחת לי שתחזור אבל לא חזרת, אני מדמיינת שגם אתה ליאור חשבת כמו אותו חייל שנהרג באסון המסוקים כתב שיר להוריו ולא עמד בהבטחתו לחזור ואני מצטטת מהשיר שנוגע ללב, שיר שהולחן ומושר ברדיו בימי זכרון
"שום דבר לא יפגע בי, לא אשה לא כדור כי ככה נשבעתי לאחיותי להורי, בכיתי בלילות דאגתי בימים כי פחדתי שמשהו יפגע בהורים שלי, קולה של אימי מהדהד בראשי "אם יקרה לך משהו אין לי טעם לחיים, אין טעם למחר, אם אתם עומדים כאן מעלי כנראה שלא עמדתי בהבטחתי מצטער בחיי שאני מצטער" כך כתב החיל בשיר
ואכן אני מאמינה שגם ליאור מצטער על הכאב שגרם בלכתו עם הלקחו מאיתנו לפני 19 שנים.
אוהבים גאים ומתגעגעים
אמא ואבא
ליאור בן דוד אהוב ויקר שלנו
הנה עוד שנה עברה, ושוב אנחנו בשקט הרועם שלנו.
את יודע ליאור, במשפחתנו חודש אוגוסט הוא חודש לא רגיל, הוא חודש מלא כאב ששורף ומתעצם לנוכח החיים שלנו שממשיכים כבר 19 שנים בלעדיך.
מאז החודש ההוא אנחנו צועדים בשני המסלולים החיים והשכול, כמה כואב על כך שהיית ועכשיו איננו, כמה עצוב שאתה כה חסר. כמה קשה שהותרת אותנו עם כאב שעם השנים רק הולך ומתעצם, כמה קשה לחיות עם החלל שהותרת ועם הגעגועים אליך.
ליאור אני מנסה ורוצה להאמין שלכל דבר יש סיבה, אבל במקרה שלך לא מצליחה, אני מתאבלת על מי שלא זכה להיות אבא משהו משהו,בן אח, דוד, חבר, כל מה שהיית ונגוז.
לאיור אתה אי שם רחוק, אבל גם חי בתוכנו קרוב קרוב. למרות שאנחנו לא יכולים לראות, לשמוע לגעת, אנחנו מרגישים אותך ואתה בליבנו תמיד.
זה מוזר אתה יודע ? אבל יש בזה ניצוץ קטנטן של נחמה, הרבה פעמים אני מדמיינת כמה טוב אם היית, וחושבת מעניין מה ליאור היה אומר, מה הוא היה חושב, מייעץ, מקשיב, מלמד איפה היינו יוצאים לבלות ועוד אינספור מחשבות ותהיות.
ליאור חסרונך כמו חלום בלהות – הכל ממשיך והמציאות מהדהדת אבל שום דבר לא כמו קודם, הלוואי והיינו יכולים להחזיר את הזמן לאחור אבל לצערי אין נס כזה.
ליאור בלעדיך אנחנו חסרים חתיכה וזה כל כך ניכר.
אוהבת גאה ומתגעגעת
שחר
לליאור
לעיתים השמש זורחת והיום הוא שחור
לעיתים הרוח נושבת ובלב גוש של כפור
לעיתים יש פריחה לעיתים יש שריפה
טילטולי רגשות בין דמעה לשמחה
יושב וחושב
מה היה לו ואם
ולאן הוא המשיך
ההיה לו נעים ?
מסביבנו עולם ממשיך וכואב
כל יום חדש ענף מתכופף
ענן של תקווה, שהטוב עוד יבוא
ומי שהלך, השאיר את צילו
שהיום הוא שחור השמש תזרח
והכפור יתפוגג והרוח תדהר
השריפה תהפוך ללבלוב ופריחה
לפרחים של שמחה
עמירם בית הלחמי
אוגוסט 2021
ליאור
19 שנים עברו , 19 שנים מאותו יום נורא, אותו יום שבו איבדנו אותך וכל אחד מאיתנו איבד את המקום שלך בחייו.
ליאור, לא הייתי חלק מהחבר'ה שלך בתיכון. הכרנו במהלך כיתה י' בעבודה משותפת בפיצה האט בקניון איילון. ידעתי כמובן מי אתה, מי לא ידע? אבל מעולם לא היינו חברים. ואז למדנו להכיר אחד את השניה, נסענו וחזרנו יחד מהעבודה, דיברנו וצחקנו ופתאום הפכת חבר. חבר טוב וקרוב. פתאום הפכת לבן בית אצלי. ההורים שלי עד היום מספרים כמה אהבו אותך. אני זוכרת כמה ניסית לשלב אותי בחבר'ה שלך. כמה ניסית שאהיה חלק. לפעמים זה עבד ולפעמים קצת פחות…
אחד הזכרונות הבולטים ממך היה בזמן העבודה שלנו בפיצה האט. במטבח עבדו זוג מבוגרים קשוחים וכולם ידעו שלא מתעסקים איתם. ואתה הגעת למטבח. באופן לא מפתיע נכנסת להם ללב והם נהגו בך כמו בן, אהבו אותך כל כך ואתה בשקט שלך ריככת אותם. הפכת את העבודה במטבח למשהו אחר, נעים יותר, פתאום היה אפשר להיכנס למטבח ואפילו לזכות לחיוך….
ליאור לא הייתי בארץ כשהנורא מכל קרה. לא סיפרו לי עד שחזרתי והרגע הזה הולך איתי שנים. הרגע בו נפלו פני ולא הבנתי איך זה יכול להיות, למה אתה ? למה אתה ?
ההורים האהובים שלך זיכו אותי להיות חלק מהזכרון שלך ועל כך אני מודה.
אני עומדת פה ושרה לזכרך מידי שנה כבר 19 שנים, נחנקת ושרה, נזכרת ברגעים משותפים. בפעם האחרונה כשנפגשנו בתחנת הרכבת. אני עליתי לבסיס לקראת שחרור ואתה נפגשת עם החיילים שלך, התחבקנו, דיברנו קצת ונפרדנו כל אחד לדרכו.
ליאור אין מילים לתאר את גודל הכאב עבור כל מי שרק הכיר אותך. אין לי ספק שאתה גאה במשפחה המדהימה שלך ובחברים שבאים כל שנה להוקיר כבוד ולדבר עליך. כולם פה אוהבים ובעיקר מתגעגעים וגם אני ביניהם.
מאיה