אחיין יקר ואהוב
אין יום שעובר מבלי לחשוב עליך וכמה הפסדנו אותך
ת.נ.צ.ב.ה

יהי זכרך ברוך

אהבתי לשרת עם ליאור. היינו מאוד שונים-הוא עירוניסט חילוני מר״ג, אני ״בייניש״, דוס, מתנחל בכאילו ובכ״ז מצאתי איתו שפה משותפת, הייתי מבוגר ממנו ומרוב החברים במחלקה בשנתיים שלוש שנים ולליאור היתה בגרות ושקט מאוד נעימים, הוא היה גבוה, תמיר עם נוכחות שמרגישים, גם אם לא תמיד שמים לב אליו והכי חשוב הוא היה מתעורר בקלות וקופץ מהמיטה כדי להחליף חבר בשמירה, ליאור אף פעם לא היה מאחר, גם זה סוג של רעות. במהלך השרות הצבאי דרכינו נפרדו, אני יצאתי לקורס מכ״ים, חזרתי לגדוד לפקד על טירונים וליאור עלה לפקודה המסייעת ומהר מאוד נכנס לסגל הפיקוד, ואז אירעה התאונה, פעילות מבצעית בגוש עציון, נסיעה לא מתוכננת בנגמ״ש, מחסום לא מתוכנן, ליאור עם חצי גוף מחוץ לצריח, נסיעה לאחור תוך כדי פעילות, משהו משתבש, הנגמ״ש מתהפך, כל החבר׳ה נפגשים בבית הוריו ברמת גן, אוסף של בחורים מעולמות שונים מפוזרים מרחבי צה״ל כי היה להם חשוב להיות שם, כי ליאור הצליח להשפיע עליהם, חבל על האובדן