סמ"ר ליאור רוטשילד ז"ל
אזכרה אחת עשרה לזכרו

אבא יוסי

11 שנים שליאור חסר.

חסרונו של ליאור מלווה אותנו לאורך כל השנים ומשפיע באופן גורך על רגשותינו ואורח חיינו.

אני לא מנסה לתאר את תחושת החוסר, הגעגוע והכאב, אך לצד תחושות אלה קיימת תמיד גם תחושת הגאווה, גאווה שאף פעם לא העזנו להביע כלפי חוץ, אך צצה וגוברת לאורך כל השנים אחרי מותו.

גם בשנה ה-11 שלאחר מותו אנו נפעמים לגלות כמה ליאור הספיק בחייו להשאיר ולהשפיע על חלק גדול של האנשים שהכירו אותו, והרשו לי לחלוק אתכם חלק מגאווה זו המתבטאת במייל שקבלנו מחברו לשירות. חבר המתגורר ב- 9 השנים האחרונות בארה”ב, ולא היה לנו קשר איתו לאורך שנים אלו.

היי יוסי, זה גד אייג׳ס (בולי) דיברנו היום בטלפון (סליחה שהפרעתי לך לצפות במשחק).

כפי שאמרתי לך היום, נולד לי ב- 14 לאפריל בן בכור שקראתי לו ליאור, על שמו של בנכם.

תמיד ידעתי שאקרא לבן שלי ליאור כדי לכבד אדם כל כך ראוי. לא יודע אם אתם יודעים, אבל אני הייתי עם ליאור מהטירונות, החל מלהיות המפקד צוות שלו בטירונות יחד עם ניסים וחסן, קורס מכ״ים ביחד לאחר סיום מסלול וחזרה למסייעת הוא ל-8 ואני ל-7.

היום שבו ליאור נהרג, עדיין חקוק בזיכרוני כאילו היה אתמול ודמעות יורדות מעיניי כל פעם שאני חושב עליו. חשוב לי שתדעו שלמרות שאני גר בארה״ב מזה 9 שנים ולא יוצא לי להיות בארץ באזכרות שלו- זיכרונו עדיין חרוץ בליבי. מותו של ליאור היה חלק גדול ותרם רבות לעיצוב חיי. מותו היה הפעם הראשונה שנחספתי למוות וההתמודדת עימו.

כפי שאמרתי קודם, בני ליאור נולד ב-14 לאפריל 2013 שזה יצא בערב יום הזיכרון. בני ליאור נולד באיחור של 6 ימים מהתאריך המשוער. שמו נבחר הרבה לפני ולא נראה לי שזה היה מקרה שהוא נולד דווקא ביום הזה- אלא אישור מליאור להשתמש בשם שלו כדי להנציח את שמו ולהוקיר את זיכרונו יום יום ואני מקווה שבני יגדל להיות אפילו חצי ממה שליאור היה, עם החוכמה, אהבה, איכפתיות, סימפטיה, חברות וחוש הומור- וזה רק קצה המזלג לתכונות אופי המדהימות שהיו לליאור. בני ליאור יגדל וידע על שם מי הוא נקרא וילמד על כל הערכים שליאור גדל עליהם.

אני מקווה לראות אתכם ביום מן הימים ושתוכלו לפגוש את בני ליאור ונוכל לבקר בקברו של בנכם יחד.

אני אשמח אם נוכל להישאר בקשר.

תודה על זמנכם ואני מודה על הזכות שהיית לי לפגוש את בנכם.
כאמור, הגאווה לצד הכאב והגעגוע- קונפליקט שהפך להיות חלק עקרי בחיינו.

אבא של ליאור

לירון

אדם הולך לעולמו והעולם ממשיך כמנהגו..

העובדה הזאת מעציבה, מכאיבה, מכעיסה ומקוממת,

אך גם מוכיחה שהחיים כנראה חזקים מהמוות…

מאז שהלכת, נשארנו אנחנו בחיים וחווינו את כל אינסוף הדברים שהחיים מזמנים-

רגעי אושר וריגושים, וגם רגעים קשים ותסכולים…

החברים שלך טיילו מסביב לעולם, עשו תארים, חלקם התחתנו ונולדו להם ילדים….

קרן אחותך הגדולה הביאה לעולם 3 ילדים מקסימים להם יכולת להיות הדוד הכי מושלם…

ניצנוש אחותך הקטנה כבר ממש לא קטנה, היא הספיקה להתגייס, להשתחרר, ללמוד ולפגוש את אהבת חייה…

העולם התקדם, הטכנולוגיה בשיאה-יכולת לכבוש את העולם עם האופי, היכולות והכשרונות שלך….

אז אני לא יכולה שלא לחשוב עליך-כמה היית שמח לחוות את רגעי האושר שהעולם יכל לזמן לך, איך יכולת לצחוק, לחייך, להתרגש ולשמוח…. איך היית מתמודד בגבורה עם משברים וקשיים, איך היית צומח ומתחזק על אף התסכולים והרגעים הפחות נעימים… איך היית שמח איתנו בשימחותינו ומחזק אותנו בקשיינו…מה היית לומד, במה היית עובד, איפה היית בוחר לטייל, את מי היית בוחר לך לאישה, איך היו נראים ילדיך… ובמשפט אחד כואב- איך היית חי אחרי גיל-20?

אבל מה בעצם המטרה בשאלות ומחשבות האלה?

הרי כולנו כבר הבנו שגם אם החיים חזקים מהמוות, אין כנראה בחיים שום כח מספיק חזק שיחזיר אותך, שיבטל את מותך… אין בחיים שום כח מספיק חזק שעוזר להתמודד עם הכאב ולהשלים את הבור שנפער ואין כנראה חיים בלי מוות….

וביום אחד השמיים פשוט מנחיתים את הגזירה, ובכל העולם לא נמצאה ולא תימצא לכאב של אלו שנשארו בחיים – תרופה…

לירון בת דודה של ליאור באזכרה ה- 11 (27.8.2013)


ניר

ליאור

אחת עשרה שנים של שתיקה ועדיין אני מאמין שאתה לא איתנו.

קורה לי שאנחנו נפגשים בחלומות שמחים וצוחקים כמו פעם בימים היפים, ואז מתעורר עם חצי חיוך ויודע שאי פעם ניפגש.

ליאור אני יודע שהמוות הפתאומי שלך שינה את חיי בדיוק כמו שעצבת את נעורי ועל כך אני מודה לך. היו לך ערכים נפלאים שהיום מה שנותר לי זו היכולת להעביר אותם לאנשים אחרים,

הצניעות שבך, שמחת החיים, הרוחב לב, היושר וחכמת החיים שהיתה לך.
עולים לי הרבה זכרונות מהעבר המשותף שלנו ומי כמוך יודע כמה זמן בילינו ביחד. כיום אני שואל את עצמי מה ליאור היה עושה, כמה ילדים היו לך, איך היית מתנהג בצומת דרכים ומה היית אומר על העולם. אני כותב את השורות האלו ומדמיין שאתה כאן, אולי זה ישמע מוזר אבל אני לפעמים מתייעץ איתך, היית לי החבר הטוב בעולם

ניר חבר באזכרה ה- 11

27.8.2013


עמירם בית הלחמי

ביום בו הפכת להיות געגוע

התחלתי לספור- עוד שענ, עוד שבוע

הכל התערפל כמו מסך ערפל

ווילון של כאב חודש, מטלטל

אמא ואבא אחות ואחות

היום-לא חיוך, היום – לא צחוק

המון אירועים חלפו בשנה

כעת שקט יורד – בוקעת דממה

הפריחה שוב תחזור והצבע יזעק

ואתה, געגוע שלא נמחק לא נפסק

אמא ואבא אחות ואחות

היום-לא חיוך, היום – לא צחוק

יולי עבר ואוגוסט מפציע

הוי מה חבל ואני כבר יודע

העשרים ושבעה לא יהיה יום שמח

העשרים ושבע יהיה חפ וקודח

אמא ואבא אחות ואחות

היום-לא חיוך, היום – לא צחוק

הביטו סביב, הכל שגרתי

הלכת מזמן – נשארת איתי

לא יכול להתנתק מהיום בשבוע

בו הפכת פתאום להיות געגוע

אמא ואבא אחות ואחות

היום-לא חיוך, היום – לא צחוק

עמירם בית הלחמי 27.8.2013


גל – בן דוד של ליאור

ליאור יקר

הנה אני עומד מעל קברך, על מדים וכומתה על ראשי, נמצא בחודשיים האחרונים לשירות שלי. ליאור, התגייסתי לצבא באמונה מלאה שאני צריך לסיים את מה שאתה לא סיימת. עברתי המון בצבא, כמעט הכול, טירונות, קורס מ”כים, קווי חי”ר, מעצרים יזומים, אימונים, ירי מבצעי והכשרתי את דור הלוחמים הבא של צה”ל. לפני הגיוס שלי, לא יודע כמה אנשים האמינו בי שאשרת 3 שנים כלוחם, כולי רזה, מפונק, כמעט ולא אוכל כלום, אבל הנה אני מסיים, ורוצה להגיד לך שזה בזכותך. באמצע הטירונות לוקחים את הלוחמים לסדרת חינוך כזו, לחפש את ה”למה”. אני ידעתי עוד הרבה לפני ה”למה”, הלמה שלי היית אתה, ואת זאת גם ציינתי בפני המפקדים ובפני חברי לפלוגה ובהמשך גם לחיילי. לא אשכח במסעות בשבטה, בחושך שלא רואים כלום, שהרגליים שוקעות בחול העמוק וכל צעד מרגיש כמו 100, את ההליכה שאתה לא יודע מתי זה נגמר, המשקלים הכבדים, כל מסע היה מסתכם בדבר אחד. הייתי מסתכל לשמיים, לכוכבים, ומדמיין את פרצופך מתבונן בי ולא הייתי מסוגל לוותר. תקופת הנגמ”שים שלי הייתה יחסית ארוכה, הייתי מפקד נגמ”ש במחלקת הסיור של הגדוד, ושם לא מעט פעמים בצריחון המפקד הייתי מתחיל לבכות. הכלי הזה שקטף את חייך, אתו אני משלים את משימותיי. אמנם הייתי בן 10 במותך, ליאור, ולא הכרתי אותך מספיק כמו שאר הבני דודים היקרים, אך מהסיפורים עליך לקחתי המון. כל השירות הצבאי שלי מתחיל ומסתכם בך ליאור. אז אני רוצה להגיד לך תודה, בזכותך אני חזק יותר, בוגר יותר, למדתי להוביל, לקבל החלטות מהירות, להיות חזק כשקשה, להעריך את הדברים הקטנים, והכל בזכות ה”למה” שלי ליאור, בזכותך בן דוד יקר, נוח על משכבך בשלום.

אוהב

גל בן דוד של ליאור באזכרה ה- 11 למותו

ליאור רוטשילד זל

סמ"ר ליאור רוטשילד ז"ל
1982 - 2002