סמ"ר ליאור רוטשילד ז"ל
אזכרה חמישית לזכרו

אסף שובלי
ליאור רוטשילד,
5 שנים עברו מאז שהלכת, ואתה עדיין נמצא עמוק בתוך ליבי ובתוך מחשבותיי.
הרבה פעמים אני מוצא את עצמי תוהה איך החיים היו נראים אילולא הלכת.
בדבר אחד אני בטוח, חברים היינו נשארים עד היום ובוודאי שהיית מצליח בכל דרך אשר היית בוחר ללכת.
ליאור, קשה לתאר במילים את תכונותיך האצילות וכל מה שאומר לא ישקף במאומה את אשר היית.
בחור אציל נפש, בחור שקט, מלא בטוב לב ונחוש לעזור לכל אדם אשר ניקרא בדרכך, בין אם זה חבר, בין אם זה מכר ובין אם זה אדם זר.
תחושת הצדק, השוויון וכבוד האדם ליוותה אותך במהלך חייך וניתן היה לראות זאת בברור כאשר היינו בפעילות מבצעית והיית מתייחס לעצורים ולתושבי השטחים בכבוד הראוי להם ולכל אדם.
לא התביישת להעיר לנו, לחבריך, ולהעמיד אותנו במקומנו, כאשר הרגשת שאנו לא מתייחסים בכבוד הראוי אליהם.
ליאור, לא אשכח לך לעולם את העזרה הרבה שנתת לי במסעות הקשים ובשבועות השטח המפרכים שעברנו ביחד. העזרה המתבטאת הן במישור הפיזי והן במישור הנפשי.
אינני זוכר שהתלוננת אי פעם על קושי באימונים וזאת למרות שקשה היה, אפילו קשה מאוד. יחד עם זאת כדרכך, נהגת באצילות נפש, ולא התחשבת בכאבך האישי אלא תמיד דאגת לסייע ולעזור לחברך בכדי שיסיימו את המסעות או את השבועות הקשים. אני יכול להעיד כי מסעות רבים סיימתי בזכותך.
היית אוחז בידי, ופשוט סוחב אותי מטר אחר מטר קילומטר אחרי קילומטר עד אשר סיימתי את המסע.
תודה לך על כך אחי.
בתקופה האחרונה בחייך ניתן לומר שפרחת, הצטרפת לחבר’ה במסייעת והתקדמת במהירות לסגל הפיקודי שם.
אך דווקא אז נקטפת.
הותרת חור ענק בליבנו,
אחי אתה חסר לנו
תודה לך על מי שהיית
אוהב אותך ומתגעגע אליך
שובלי אסף.


דורי מגורי
27.8.2007
ליאור
כבר חמש שנים….
חמש שנים שאנחנו מגיעים לפה להיות איתך. חמש שנים שאנחנו באים להרגיש אותך, להיזכר בזכרונות שחוזרים ממך רק פה…רק לידך…חמש שנים שבאים לשבת איתך… כולנו ביחד או לחוד… באים לדבר איתך…באים לקרוא לך מדף.
אני לא אספר כמה אתה חסר…ולא כמה עצוב או קשה…אני לא אספר איזה אדם, בן, אח וחבר היית…יש כאן עשרות אנשים שיעידו במקומי. אבל אני כן רוצה להגיד לך …תודה.
אני מדמיין אותך שומר על כולנו מלמעלה…כולנו ביחד או לחוד…דואג שנצליח, שנגשים חלומות. דואג שכל החברים שלך ישארו ביחד, דואג שנאהב…דואג שנצא, שנהנה, שנרד לטבריה באמצע הלילה. ודואג במשחקים של מכבי…
יותר מזה אין לי לחדש…אתה יודע שאנחנו נחזור לפה כל שנה. אתה יודע שאנחנו עדיין נהייה כולנו, כל החברים ביחד…עם אותה אהבה בלב ועם חור גדול שאנחנו כבר לא מנסים להכחיש…
אוהבים גאים ומתגעגעים
דורי מגורי בשם החברים


חוי שיבר
27.8.2007
ליאור – עיני השקד שאמרו הכל
עיניים.
עיניים חומות.
עיניים חומות וחכמות.
עיניים חומות, חכמות וחמות.
זה ליאור בשבילי.
בכל מפגש – עיניים מחייכות.
עיניים סקרניות, סורקות,
מגלות את התבונה.
חושפות את הרגישות.
כמו לא נזקק למלים
מבט עמוק שאומר
“קלטתי, אני איתך”.
גם היום
5 שנים מאז עצמת את עיניך
הן מביטות בעיני.
הן מחייכות אלי.
הן מביעות הזדהות.
הן אומרות
“אני כאן, איתך”
ולמרות שאחרים לא רואים
הן מביטות מחייכות ויודעות.
יודעות שאנחנו כאן לכבודך
בשבילנו ובשבילך.
ליאור.
לרבקה ורוצ’ה בחיבוק ואהבה רבה.


רבקה – אמא של ליאור
חמש שנים חלפו מאז נהרג ליאור הבן היקר שלנו.
חמש שנים – זמן חסר רחמים, שעון מתקתק עוד יום ועוד שבוע ועד חודש ועוד שנה.
הזמן אינו עוצר ואני רוצה לקרוא לך, רוצה לגעת בך, לחבק, לדבר, לשמוע, לייעץ
ואולם אתה אינך איתנו, פניך מתרחקים ואתה מתבצר בשתיקתך, שתיקתך הזועמת.
ועוד שנה חולפת ועוד אחת וכבר חמש והחוסר והאין והחלל שאינו מתמלא לעולם.
ליאור בלעדיך הלכה לה כל שמחת החיים והלב שבור ואולם על אף שהחיים ממשיכים והכל משתנה – רק הכאב הזה אינו חולף, הכאב חי ונוקב כמו בהתחלה ואין מרפא.
היומיום וטרדותיו לעיתים קצת מעמעמים את הכאב אבל הוא ישנו ופורץ כל הזמן.
ליאור, במותך נדמה לי שמתנו גם אנחנו, הכל נעצר, ספגנו מהלומה קשה, קשה להמשיך אבל ממשיכים.
ליאור אני לא יכולה שלא להפליג בהזיות מה היה אילו היית חי איתנו.
בתיכון הצטיינת בין היתר גם בלימודי המחשב, אני זוכרת את עבודת הבחירה המקורית שעשית בתיכון.
מגיל 4 התחלת לשחק ולתקתק במחשב וכשבגרת עזרת לי בהדפסת טבלאות מסובכות כמו גם בהדפסה בשפה האנגלית. כשביקשתי תמיד נענית לבקשותי, המלצתי לך ללמוד הנדסת מחשבים ואני בטוחה שהיית מצליח.
ליאור היית כ”כ אהוב, כ”כ צנוע, כ”כ תמים, כ”כ יפה וכ”כ חכם ואולי בגלל השלמות שלך הלב שלי כ”כ נחמץ כי איך אפשר להפסיד אוצר כזה.
כבר בגיל הגן הרגשתי כמה תמימות וטוב לב יש בך ולכן חששתי לשלוח אותך למעון עד שעה ארבע אחה”צ כמו את קרן אחותך, בשעה 12:30 היית עוזבת את העבודה ורצה לקחת אותך מהגן. רציתי לשמור אותך אבל לא הצלחתי בן יקר שלי.
אמא


שרון – בת הדודה
27.8.2007
ליאור
לפני חמש שנים קרה הרע מכל.
קיבלנו ידיעה אכזרית – ליאור נהרג !
רצינו כל כך לחזור אחורה, לצאת מהחלום אך נוכחנו לדעת כי אין זה חלום – זו המציאות.
יש האומרים כי הזמן מרפא, אך החיים מלמדים שהזמן רק מעצים את הכאב ומעמיק את החור.
הוריך אחיותיך, משפחתך וחבריך כואבים בכל חיוך, בכל מבט, ביום חול , ביום חג למראה תינוק ולמראה חייל.
אתה ליאור לנצח תישאר בליבנו, במוחנו, בזיכרונותינו, אתה חלק מאיתנו.
בחייך ובמותך היית תישאר לנצח ילד צנוע, רגיש, חברותי, נאמן, אמין, אינטליגנט, הישגי וחכם כל כך.
הגעגועים אליך כה חזקים. הרצון העז לדעת איפה אתה, מה אתה מרגיש על מה אתה חושב, האם אתה רואה אותנו, שומר עלינו ?
הרצון שתחזור אלינו, הרצון לחבק אותך שוב לצחוק איתך ופשוט להיות איתך ובשבילך כל כך חזקים.
אנחנו אוהבים מאוד ומתגעגעים לנוכחותך !
למשפחתך, רבקה, יוסי, קרן וניצן נשאר לנו להגיד – תהיו חזקים, שלא תדעו עוד צער ותמשיכו להיות משפחה כה מדהימה.
ארצה לסיים בנימה אישית – אתה ליאור תמיד תהיה חרוט בזכרוני כילד הרפתקן המחפש אתגר, ילד בוגר מאוד עם חיוך כובש.
אוהבת ומתגעגעת מאוד בת דודתך שרון.

ליאור רוטשילד זל

סמ"ר ליאור רוטשילד ז"ל
1982 - 2002