סמ"ר ליאור רוטשילד ז"ל
חנוכת “גן ליאור” ברמת גן

טכס חנוכת גינה ע"ש ליאור – דברים מפי יוסי 14.4.16

ליאור חי אתנו ובמחשבותינו כמעט 14 שנים לאחר מותו, הרבה יותר ממה שהיה בחייו.

אין יום שעובר עלינו ללא מחשבה על ליאור יקירנו, ולמרות זאת אנו לא יוזמים פרויקט של הנצחה למיניהם, בעיקר משום שליזום ולהקים פרויקט הנצחה כלשהוא, משמעו עימות חזיתי עם הכאב.

גם פרויקט הגן על שמו של ליאור, הינו יוזמה שאינה שלנו אלא של חבריו של ליאור.

לפני כשנה, פנו אלינו החברים וביקשו את אישורנו לפנות לעירית רמת גן בבקשה להנציח את ליאור.

לאחר שאישרנו נפגשנו ביחד עם חבריו של ליאור עם סגן ראש העיר מר צחי זליכה,  ובפגישה הראשונית בינינו לבין צחי, ולאחר שספרנו לצחי על ליאור, הרגשנו כי סיפורו של ליאור כבש את ליבו , והפרויקט להנצחת זכרו של ליאור יצא לדרך.

החל מרגע זה, צחי וצוותו נרתמו למשימה, ופעלו במסירות וללא לאות במשך השנה האחרונה על מנת להביא לידי מימוש  – את פרויקט ההנצחה של ליאור.

צחי לא הכיר את ליאור בחייו , ולמיטב ידיעתי , הפעם הראשונה שנודע לו על ליאור הייתה כאשר פנו אליו בבקשה להנציח אותו.

מאותו רגע ולאורך כל השנה האחרונה, צחי נתן לנו את ההרגשה כי הינו אחד מחבריו הטובים של ליאור, צחי ליווה אותנו בטקס יום הזכרון ביד לבנים, צחי ליווה אותנו ביום האזכרה השנתי של ליאור בבית העלמין בקרית שאול, צחי השתתף באירועים אלה מיוזמתו וללא כל פנייה שלנו אליו.

אני כמובן רוצה להודות לצחי על פועלו  אך את כל האמור לעיל, אינני מספר רק, על מנת להודות לצחי ולחבריו של ליאור , אלא כי היוזמה והפעילות מעידים על ליאור.

כמעט 14 שנה, אחרי מותו של ליאור , נדמה לנו כאילו ליאור חי איתנו, כל פעם מחדש, אני חוזר ונוכח לדעת כמה גדולה הייתה אהבתם של מקורביו של ליאור, וכמה חזקה הייתה החברות ביניהם, חבריו של ליאור כינו אותו בהספד שקראו לזכרו "ליאור היית הלב של החבורה שלנו, ובמותך השארת את החבורה ללא הלב"

לעיתים תכופות, יוצא לי להפגש עם אנשים שלא הכרתי לפני כן, ואני מגלה כי אותם אנשים שאיני מכיר, זוכרים את ליאור , או עקב היכרות אישית כזו או אחרת איתו או מסיפורים ששמעו מחברים של ליאור שסיפרו להם עליו ואני כל פעם מתפעל מחדש מהסיפורים המרגשים על ליאור המיוחד שאיננו.

מיקום הגן הצבורי שנקרא על שמו של ליאור , הוצע לנו על ידי אנשי צוותו של צחי זליכה, כאשר הציעו את מיקום הגן , לא ידעו כי הגן העירוני הצמוד לגינה, הינו הגן שבו  למד ליאור ובו אמרה הגננת לאמו כי ליאור שואל את השאלות הכי חכמות מבין כל ילדי הגן. זהו המקום שבו ליאור רכש כמה מחבריו הטובים, חברים שליוו אותו לאורך כל שנות חייו, יחד עם חברים נוספים שהלכו והתרבו לאורך השנים.

כמו תמיד, ביחד עם תחושת הגעגוע והכאב, גדלה ומתעצמת גם תחושת הגאווה.


ליאור אחיין יקר ואהוב,

13 וחצי שנים שאנו פוקדים את קברך
ומבכים את חסרונך וזהו עצב גדול בעיקר
לנוכח הזיכרונות ורגשות השמחה שמילאו את לבנו
עם לידתך. כשהיית קטן סבתא ברטה וסבא נורי ז"ל
היו מטפלים בך כשהוריך נסעו לחו"ל. היית בן שנתיים בערך, ואני זוכרת,
שאלי היה מרים אותך באהבה ומראה לך מחלון חדרי מטוס ואומר לך:
"הנה אבא ואמא" …ואתה היית נושא את עיניך הגדולות והיפות ומביט בכמיהה
לעבר המטוס ומחכה לשובם של הוריך.
אתה התחנכת במוסדות החינוך בעירנו ר"ג. ממש כאן, צמוד לגן שחונכים לזכרך בילית שנתיים ב"גן אתי", המשכת בבי"ס יהלום וסיימת את לימודיך ב"אוהל שם". במהלך כל שנות הלימוד מן הגן ועד לסיום התיכון ההשקעה של המחנכים נשאה פירות. הן במישור הלימודי אך בעיקר במישור הערכי. חברות, עזרה, קבלת האחר, ענווה,יושר, מצוינות, הם הערכים על פיהם נהגת.

ואם אני חוזרת בזמן לגיל שנתיים ונזכרת בכמיהה והמבט המצפה שלך לשובם של הוריך מחו"ל, ולהבדיל – זוהי גם מנת חלקם של הוריך ואחיותיך. מבעד לחיוך ולשמחה אנו לא יכולים שלא לראות את דוק העצב המלווה את החיוך שמאיר את פניהם כי ההתמודדות עם חסרונך אינה נגמרת לעולם!
ואמנם החיים ממשיכים אבל אחרת.
זוכרים אותך, אוהבים אותך, גאים בך ובעיקר כמהים וחסרים אותך.
מכולנו בני המשפחה המורחבת.


ליאור רוטשילד זל

סמ"ר ליאור רוטשילד ז"ל
1982 - 2002