כבר 22 שנים שליאור איננו איתנו.
כבכל שנה, לפני האזכרה אני מתלבט, מה לכתוב על ליאור שהחברים שמלווים
אותנו ושותפים לכאבנו, עדיין לא שמעו.
ובכל זאת החלטתי לנסות ולכתוב כמה דברים לזכרו, וזאת לאור התקופה שעוברת עלינו ועל כל עם ישראל בשנתיים האחרונות.
כולנו מודעים לכך שליאור ניחן ביופי – חתיך שגובהו היה 1.87 מטר, חוכמה – סיים בהצטיינות את תיכון אוהל שם ברמת גן תוך הצטיינות במקצועות הראליים, מתמטיקה, כימייה ומדעי המחשב, הצטיינות, אשר באה לו בקלות, ללא מאמצים
כמו שכותב חברו מאהל שם:
ליאור היה תלמיד מצוין, באמת מצוין, קינאתי בזה…. בעוד אני הייתי מתאמץ כל כך, הייתי יושב איתו ומבקש שיסביר לי איך פותרים את הבעיות והוא בקלילות כל כך מעצבנת כאילו הכל מובן מאליו היה פותר ולא מבין איך זה לא ברור לי.
אך מעל כל התכונות האלו, ליאור ניחן בתכונה הכי חשובה שמסמלת אותו יותר מכל והיא החבירות, הרעות ואהבת האדם.
כותב לזכרו אותו חבר:
כולם רצו בחברתו, הייתה לו יכולת מיוחדת לחבר סביבו חברים מכל העולמות… אם זה החרשנים שאיתם אהב להתווכח על התשובות אחרי המבחנים או אם זה החבר'ה הבעייתיים יותר שהוא ידע היטב איך לדבר בשפתם וכמובן הבנות, כולם רצו בחברתו.
וכפי שכותבת חברה נוספת מהכיתה:
אחד הזכרונות הבולטים ממך היה בזמן העבודה שלנו בפיצה האט. במטבח עבדו זוג מבוגרים קשוחים וכולם ידעו שלא מתעסקים איתם. ואתה הגעת למטבח. באופן לא מפתיע נכנסת להם ללב והם נהגו בך כמו בן, אהבו אותך כל כך ואתה בשקט שלך ריככת אותם. הפכת את העבודה במטבח למשהו אחר, נעים יותר, פתאום היה אפשר להיכנס למטבח ואפילו לזכות לחיוך….
וכפי שכותב חבר מהמסלול בצבא:
תמיד כשהייתי לידך חשתי ביטחון ותחושה שיש לי חבר תומך, הן בהיבט הפיזי- במסעות הקשים שעברנו, ובלי עין הרע הייתי זקוק לתמיכה במסעות, והן בהיבט הנפשי בכתף התומכת וההקשבה שלך.
ואפשר להוסיף ולספר, אנקדוטות אין סוף מפי רבים מחבריך , המתארים כיצד עזרת להם, וכיצד תמכת בחבר עולה חדש שהצטרף לכיתה, או לימדת חברים אחרים לבחינות.
ליאור התגייס לצה"ל בנובמבר 2000. אנחנו לא עודדנו אותו להתנדב, ואולי אפילו ניסינו לדחוף אותו ללכת לעתודה האקדמאית, אך הוא בחר להתנדב לשרת בצנחנים.
כדבריו אני רוצה לעשות שירות איכותי ולהיות עם החבר'ה הטובים.
כאמור, אנחנו לא עודדנו אותו לכך, אך באיזה שהוא מקום, חשנו גאווה על החלטה שהיתה נטו שלו.
בשנה האחרונה לפני שליאור התגייס , צה"ל יצא מלבנון, ואנחנו חשנו תחושת הקלה, וחשבנו כי השירות יעבור בשקט ובבטחה.
לצערי אחרי תקופה לא ארוכה של שקט, החלו הפיגועים בכל חלקי הארץ, שלשיאם הגיע הפיגוע במלון פארק בנתניה בערב ליל הסדר.
תקופה זו של הפיגועים נמשכה לאורך כל המסלול של ליאור, וכך הרבה פעמים כשיצא לחופשת סוף שבוע, קראו לוך לחזור מהחופשה לפעילות מבצעית.
ליאור, חבריך, מרמת גן ניסו לשכנע אותך לא לענות לטלפונים, אך אתה לא הסכמת ואמרת שאם אתה לא תבוא, מישהו אחר יאלץ לעשות את מטלותיך.
לאורך תקופה השרות של ליאור, היו לליאור ולחבריו הרבה חיכוכים עם האוכלוסייה הפלשתינאית. וליאור הקפיד לפעול במוסריות, כפי שמספר חברו:
"כולנו ידענו, שכשנעשה פעולות שאינן תואמות את האג'נדה המוסרית שלך, לא תישאר אדיש, ונקבל ממך נזיפה והרצאה שתעמיד אותנו במקום. ניתן לומר, שאתה היית המצפן המוסרי של המחלקה, ידעת לעמוד על העקרונות שלך ועל האני מאמין שלך, גם כשהדבר לא תמיד היה נוח אל מול החברים לפלוגה, ואל מול הלך הרוח של הפלוגה, ועל זה הערצתי אותך.
כאמור, הרעות החבירות ואהבת האדם, היו התכונה שאפיינה את ליאור יותר מכל.
22 שנים, חלפו מיום נפילתו של ליאור, והזמן אינו מקהה את תחושת הכאב והגעגוע
אך לצד תחושה זו קיימת גם תחושת הגאווה בליאור.
בשנה האחרונה, במלחמה הארורה שנקלענו אליה, מלחמה בה נפלו רבים מטובי בנינו, נוכחנו לדעת כי תכונות הרעות, אהבת האדם והחברות שבהן ניחן ליאור קיימת ובולטת אצל רבים וטובים מהחיילים הקרביים, תכונות שהן הסיכוי היחיד לכך שנמשיך להתקיים כעם אחד ונדע שקורבננו לא לשווא.
אוהבים גאים ומתגעגעים
אבא
27/08/2024
ליאור, אח יקר שלי, חבר לנשק
22 שנים עברו מאז אותו יום נורא שבו התבשרנו בלב כואב ובצער גדול על לכתך בטרם עת,
22 שנים מאז אותו יום ארור שבו חשנו כי העולם חרב עלינו.
כל כך הרבה שנים חלפו אך הזיכרון המתוק ממך ומהאישיות הנדירה שלך נצרב במוחנו ובליבנו, מאפיל על השנים הרבות שחלפו, והזיכרון נשאר חי וברור כאילו היה זה רק אתמול.
ליאור, מה לא נאמר עליך באזכרות במהלך השנים?
היית חכם, גבוה, יפה תואר, חבר אמת, בעל חוש הומור, עומד כשצריך על דעותיך גם כשהן לא תמיד היו הדעות הפופולאריות, בעל יושרה, הגינות, רגיש, אמיץ, בעל מוסר גבוה, אוהב את המדינה, אוהב אדם ועוד. הכל נכון !
כל תכונות האופי הללו מביאים אותנו לא פעם לחשוב, מה היה קורה אם לא אותו יום נורא. איך החיים שלך היו נראים? אני בטוח שהיית כובש את העולם, בעל תפקיד בכיר ומשרה נחשקת בעולם ההייטק או שוק ההון כנראה, איש משפחה מסור, ילד טוב להוריך, אבא מדהים לילדיך ובעל מסור לאשתך… אבל הכל רק אם לא אותו יום נורא….
ליאור, הכרנו בתחילת השירות הצבאי, ומהר מאוד התחברנו, וחווינו ביחד חוויות עוצמתיות, את הטירונות, אימון מתקדם, מסלול שכלל לחימה עזה בשטחים וקורס מכים.
לא אשכח את עוצמות הנפש שלך במסעות ובאימונים המפרכים, כאשר גם כשהיה קשה אף פעם לא היית נשבר ותמיד שמרת על פאסון ועל רוח חיובית וחוש הומור מפותח.
תמיד עזרת לאלה שהיו מאחור והתקשו, ואני יכול להעיד על כך ממקור ראשון. אין מסע שלא הייתי נשרך אחרי כולם מאחור, ואתה תמיד דאגת עם כל הקושי לתת יד ולדחוף את גוש השומן שלי קדימה.
לא אשכח את המוסר הגבוה שלך והמצפן המוסרי שלך, כאשר תמיד התנגדת ודאגת להשמיע את דעותיך כשאנחנו היינו אגרסיביים מידי לטעמך. תמיד עמדת על שלך באופן נחרץ ואמיץ גם כשהדעה שלך לא היתה הדעה הפופולארית והאופנתית.
לא אשכח את חוש ההומור שלך ואת חדוות החיים שהיתה לך. כמה שיחות נפש היו לנו, על סבא נורי, על ההורים המדהימים שלך, על חיי האהבה שלך, על חברי הילדות שלך, ועל מה לא. שעות רבות של שיחות נפש מדהימות שלא אשכח לעולם.
ליאור, בכל תקופת המסלול נדבק בך הכינוי "חשי" (מלשון נחש ארוך שמזכיר את הרגליים הארוכות שלך) כינוי שאותו לא אהבת אבל קיבלת אותו בלית ברירה כמו שלכל אחד מהחברים נדבק כינוי אחר.
כשעלינו ביחד לקורס מכים הזהרת אותי שלא אקרא לך חשי ליד שאר הלוחמים בכדי שהכינוי לא יידבק בקרב הלוחמים בקורס מכים.
אני כהרגלי, כשאומרים לי אל תעשה אני עושה דווקא. ובקורס מכים בכל פעם שהייתי רוצה לעצבן אותך הייתי צועק "חשי" ואתה בתנועת אצבע מאיימת היית מאיים עלי עם פרצוף כועס ובאותה נשימה היית מגניב חצי חיוך ושניניו היינו נקרעים מצחוק. כזה היית. גם בשעת כעס שומר על חוש הומור ועל רוח חיובית.
ליאור, תכונות האופי הנדירות שלך, והזיכרון המתוק ממך הובילו אותי לקרוא לבן הזקונים שלי ליאור, על שמך, הובילו אותנו להכניס ספר תורה על שמך, ולמעשה להנציח את הזיכרון שלך בכל דרך. ליאור נתת אור לכל הסובבים אותך, השארת חותם ענק ותישאר תמיד חרוט בזכרוננו ובליבנו.
לסיום ליאור, בשנה האחרונה עם ישראל חווה וחווה את אחת השנים הקשות בתולדותינו, תתפלל עלינו מלמעלה שבעזרת השם נתגבר על המכשולים הניצבים בפנינו, שעם ישראל ידע אהבת חינם כמו שאנחנו אהבנו ושכלל הלוחמים יחזרו הביתה בשלום.
לעולם נזכור ולא נשכח, אוהב שובלי.
27/08/2024
ליאור, ליאור שלנו, ליאור שלי!
השנה ליאור, כשאני עומדת כאן מעל קברך, אני רוצה בעיקר לבקש סליחה.
והאמת? אני רוצה לבקש גם ממני סליחה.
סליחה על שלא ניצלתי עד תום את הזכות להיות איתך כשעוד היית.
סליחה ממך, וסליחה מעצמי ולעצי על שהפסדתי.
זה נכון, בילדות וגם בבגרות היינו המון יחד, כל בני הדודים בחוויות משותפות, גרנו כל השנים בשכנות, נהנינו יחד בבית הספר, בסופי-שבוע, ואחר הצהריים עם אותה חבורה וממש גדלנו יחד.
אבל כשכבר ממש גדלנו, בתקופה שלפני מותך, לא זכיתי להיות איתך מספיק, ותחושת ההחמצה הקשה מלווה אותי כל השנים ולא מרפה.
לפעמים אני אפילו מקנאה. מקנאה בחברים שלך שזכו לטוס איתך, לנשום אותך להיות איתך, לצחוק איתך, לחוות אותך.
ליאור אתה יודע ?
אני מרבה לדבר עליך ולהתעסק בך המו, כל הזמן ובאופן חריג אפילו.
אני מרבה לספר עליך, להיזכר ברגעים איתך. משחזרת שוב ושוב אות אותו היום, ואת מה שלפניו, לא רק את הכאב שאחריו. מנסה להיזכר בזיכרונות משותפים איתך, להיאחז בליאור החי ולא באימה של ליאור המת. אני צמאה לשמוע סיפורים של חוויות של אנשים אחרים איתך, ואפילו חלמתי עליך לא פעם בחלומות שונים.
בגלל תחושת ההחמצה ניסיתי בצורות שונות להיות קרובה אליך לאחר מותך. הייתי נוהגת לפקוד את קברך בימי ששי באופן קבוע עם טל, היינו שניניו מחכים שרבקה ויוסי יסיימו את ביקורם ואת הזמן שלהם כאן אתך לצד קברך והיינו טל ואני יושבים איתך וחולקים איתך חוויות כאילו שאתה עוד כאן.
לאורך כל השנים, ועדיין – אם מישהו מדבר על חייל, אם מישהו רק מזככיר מישהו שקוראים לו ליאור, אני מייד מספרת עליך. מספרת ומספרת לכל אוזן ששומעת וממש מבקשת שיקשיבו וישמעו עליך, אתם יודעים שהיה לי בן דוד קטן, הוא היה חייל והוא נהרג בצבא, קרו לו ליאור , והוא היה כזה חכם וכזהה מצחיק וכזה נשמה טובה וכזה חתיך וכזה וכזה….
זה יישמע הכי מוזר, אבל גם לעמוד כאן ולהספידך שנה אחר שנה – ממלא לי את הרצון להיות קרובה ועוזר לי בכאב שבאותה החמצה, וגם מקנה לי היום את הזכות – לעמוד כאן לידך מול כולם ולבקש ממך סליחה. סליחה ממך, וסליחה לעצמ….
אוהבת, גאה וכל כך מתגעגעת.
לירון
27/08/2024
ליאור אהוב ויקר
עשרים ושתיים שנים שאנו פוקדים את קברך שנה אחרי שנה. התחלנו להגיע לכאן כנערים ואצלך הזמן עצר מלכת. נשארת ילד בן עשרים. ילד חכם, חתיך, אהוב, מוכשר, שנון ומלא שמחת חיים. בימים אלה כשהמצב במדינה כה מורכב וגם כאמא לילדים, השכול והכאב מקבלים משמעות אחרת, אני חושבת על הבן שלי האמצעי והוא בדיוק בגיל שאתה ואני התחלנו לצבור חוויות משותפות. זוכרת אותך בכל תחנה ותחנה בחיי. מגן אתי, לכיתה אלף בבית ספר "יהל"ם", תקופה משמעותית של שמונה שנים בהן בילינו ביחד באותה החבורה, במסיבות כיתה, ימי הולדת, מפגשים אחרי הצהריים. יציאה ראשונה בזוגות. טיולים שנתיים, חגים ועוד… משם המשכנו לתיכון, והמשכנו לאסוף חוויות משותפות. תמיד היית אהוב על כולם, חכם, מקובל עם ציונים גבוהים בלי הרבה מאמצים. לאחר התיכון דרכנו נפרדו והתגייסנו לצבא. לשמחתי יום אחד כששירתתי בביסל"ח, קיבלתי ממך טלפון שאתה מגיע לקורס מכ"ים וביקשת שאעזור לך להשתבץ לקורס עם חברים שלך. כל כך שמחתי לראות אותך שם אחרי זמן מה שלא התראינו והיינו נפגשים שם בבסיס. אני זוכרת שיום אחד באתי לבקר אותך באוהל שלך וראיתי שכל הפנים שלך חבולות. סיפרת שנפלת במהלך בוחן כושר שהיה לכם וצחקנו על זה ביחד. זה הזכרון האחרון שלי איתך שחרוט היטב בתוך ליבי.
ככל שהשנים חולפות, הזיכרון שלך מקבל משמעות עמוקה יותר ויותר. כל יום שעובר אני מבינה יותר את גודל האובדן ואת הכאב העצום. החיוך שלך , הצחוק, החוכמה והשנינות – כל אלה חקוקים בליבי לעד.
יוסי ורבקה היקרים, קרן וניצן האהובות, אנחנו כאן החברים של ליאור ותמיד נהיה כאן. להנציח את זכרו של ליאור, לספר עליו לדורות הבאים ולחבק אתכם. הגבורה שלכם, האהבה שאתם ממשיכים להעניק והדרך שבה אתם שומרים על זכרו – כל אלה מעוררי השראה.
ליאור, אתה חסר כל כך. דמותך, אישיותך והערכים שייצגת ממשיכים לחיות בתוכנו. נמשיך לזכור ולאהוב תמיד.
אוהבת, גאה ומתגעגעת
עדי
27/08/2024
ליאור
את היום ההוא לא אוכל לעולם לשכוח
את היום בו הפכת מחייל למנוח
כל יום שעובר כל שנה שחולפת
הכאב והעצב כמו שמיכה שעוטפת
וכולנו גדלים, מתבגרים, מזדקנים
ובור האובדן רק גדל, מעצים.
המון מחשבות, מה היה גורלך
איפה היית היום לו היינו איתך.
כל שורה חסרה, כל מילה עצלה
ולמי ששלחך לא סליחה לא מחילה
עומדים אנו כאן לחיבוק נחמה
אולי תעזור לשניהי תיעלם במהרה
עוד מעט החגים עם תוגה של שמחה
משפחה ששכלה את חלקת נשמתה
ואז נעזוב, נמחה הדמעה
הדמעה שנפלה עוד מעט ויבשה.
כמו העץ שנגדע בשיא פריחתו
לעולם לא נראה את פירות תפארתו.
עמירם בית הלחמי
27/08/2024
ליאור אהוב ויקר שלנו
אני לא מתכוונת לדבר עלייך בלשון עבר אלא רק לדבר אליך ולשתף אותך במחשבות ובתחושות רק שהפעם זה יהיה פשוט בקול רם. ליאור קשה להאמין שעברה עוד שנה מאז שהיינו כאן להפרד ממך שוב, מצחיק שאנחנו משתמשים במילה פרידה כי זו לא באמת, הרי אנחנו יוצאים מכאן ולא שוכחים חושבים, מרגישים, משתפים וחיים את הגעגוע כל יום. ליאור אומרים שהזמן מרפא אבל אולי מתכוונים להרבה יותר זמן, בשבילי האובדן דווקא קשה יותר ככל שהזמן עובר והשנים חולפות הלב לא תופס שזה סופי והראש מסרב להאמין.
ליאור קרה לי מספר פעמים שאנשים זרים ניגשו אלי לאחר שראו את הסטיקר ושאלו מי זה ליאור כמובן תמיד בצירוף המילים אם אפשר לשאול, כנראה שהם רואים את העצבות בעיניים בהמשך לצד המילים אוהבים גאים ומתגעגעים, אז אני מתאפסת ומספרת בקצרה ותמיד אותן המילים, מלח הארץ וחותמת במילה גיבור, ואנחנו לא רצינו שתהיה גיבור רצינו אותך לידינו חי את החיים ובגדול. לפעמים אני מתעוררת בבוקר או כשאני חוזרת הביתה מהעבודה ועוברת ליד בית ספר יהל״ם או לפעמים קפיצה קצרה למכולת השכונתית הרי בעצם איך אפשר לא לחשוב מה היה אם, למה ככה או איך. ליאור המציאות שלנו בלעדיך היא קשה ולמרות כל השנים עדיין בלתי נתפסת. לעיתים הדמיון סוחף והחלום מאפשר להרגיש שאתה פה ממש איתי עושה לנו בייביסיטר ומסתכל במבט המום ובחצי חיוך על הבלאגן שאנחנו עושים וזורק לכיווני משפט ״שחר את האחות הגדולה תדאגי להם..״
אבל אז שוב המציאות הולמת ואני מתעוררת עם גוש בגרון מחניקה דמעה וממשיכה הלאה כי איזו ברירה יש לי ? איזו ברירה יש לנו ?למשפחה הכל כך גדולה שנותרה מאחור שלעולם לא תהיה שלמה כל כמה זמן אני נזכרת בימים הטובים שהיו והרגעים שחלקנו כולם אצל סבא וסבתא או משחקים במרתף רכבת שדים על הכיסא השחור עם הגלגלים החורקים ומציקים לך, רק בשביל עוד דקה של תשומת לב, או עוד חיוך מהבן דוד הגדול שלנו אם רק היינו יודעים מה מחכה לנו בטוחה שהיינו מציקים יותר ליאור זוכר שסיפרתי לך על קבוצת הבני דודים שלנו בוואטספ שבעיקר מברכים שם בימי הולדת ,לעיתים בדיחות אבל לאחרונה יוצא לי לשלוח חידות זהו את ההבדלים, חידות מתחכמות, חידות מתמטיות וחידות היגיון. אין לי ספק שהיית פותר ראשון ובלי מאמץ. ליאור אני מרבה להסתכל בתמונות ולקרוא באתר נרות שהדליקו לזכרך על מנת לשמוע כמה שיותר, עוד פיסת מידע על מי שהיית או עוד זיכרון מתוק. לפעמים אני גם מנסה לא לחשוב על כל הדברים שאתה מחמיץ וכמה היית כובש כל מטרה ועל כמה שאתה חסר, מנסה לזכור את הטוב וכמובן מנסה לשכוח את הרגע הזה שהחיים שלנו התחילו מסלול חדש מסלול מקביל המסלול שלנו בלעדייך המסלול בלי ליאור, אגואיסטי כן אני יודעת אבל אין חוקים באבל.
ליאור בעשרת החודשים האחרונים המדינה שלנו ספגה וסופגת מכות קשות, משפחות שנטבחו, אזרחים חטופים שגורלם לא ידוע לוחמים פצועים וחיילים הרוגים במספרים שקשה להאמין ממש מדינה באבל , כל ידיעה על חייל שנהרג הלב נחמץ, ממש מלחי הארץ בדיוק כמוך לצערי אני יודעת ומכירה מקרוב את ההתמודדות שנכפתה על המשפחות שלהם אשר מצטרפות למסלול השכול הארור הזה שאין לו מרפא .ליאור איך אני יכולה לסיים לדבר אליך הרי יש לי כל כך הרבה מה להגיד למרות הפחד שבי שאם אגיד יותר לא יישאר לי מה לומר, ושוב הדמעות יתחילו לזלוג ויחליפו את המילים ליאור שלנו אני מתגעגעת אוהבת וגאה כל כך
שחר בת דודתך
27/08/2024
