אריאל

בדרך הכי לא בנאלית, של עבודה מול רבקה המדהימה, זכיתי להיכנס לבית החם של משפחת רוטשילד (על מדים, כמשרתת קבע בצה"ל). עם פתיחת הדלת – נתקלו עיניי בתמונה גדולה שמורכבת ממספר תמונות קטנות שלך. ישר הבנתי שנכנסתי למרחב בו הכאב הוא יומיומי, וההתמודדות היא עצומה. שאלתי, הורייך סיפרו לי קצת עלייך, ואני בטוחה שזה עשה קצת נחת בליבם. הם סיפרו שבדיוק העלו לאתר את הטקסט מהאזכרה ה 20, והבטחתי לעצמי שאכנס לקרוא אותו. לפני השינה קיימתי את ההבטחה, והבנתי כמה פיספסנו אישיות כמו שלך…
תודה על הזכות להכיר ולזכור, ועל התזכורת למה אני לובשת את המדים כל בוקר.
יהי זכרך ברוך