ליאור, בכל פעם שכל המשפחה נפגשת תמיד אומרים שאתה חסר, זה נכון!וזה נכון לגבי כולנו! אתמול ביום הזיכרון כמו בשנים עברו סיפרתי עליך בכיתתי, חשבתי שכל שנה שעוברת יהיה "קל" יותר לספר, אבל האמת היא שאין זה נתפס וכנראה גם לא לא יתפס שאינך עוד עימנו. אני יודעת ומרגישה שאתה בליבי, אני מאמינה שאתה כן שומע אותנו, רואה ואוהב, ומצערת על כך שאין אנו זוכים לשמוע ולראות אותך אלא רק בזכרונותינו. השנה בצפירה של יום הזיכרון אור אמר לי: "אמא, אנחנו עומדים בשביל הרבה חיילים אבל גם בשביל ליאור, שהוא היה גיבור", וסיפר לאופיר ששמו ניתן לו על שמך. גם בגן אור סיפר לחבריו ולגננת שהיה לאמא בן דוד… הוא לא מכיר אותך אבל מהסיפורים שסיפרתי לו הוא מדמיין דמות בעלת אופי ייחודי וכובש כפי שאתה היית ועודך בליבי.
