לירון ואסף

ליאורוש מחר יהיה יום השנה השלישית מאז נקטפת. אנו כואבים. אני מתגעגעת כל כך, ואסף רק יכול לחוש את ההחמצה שלא זכה להכירך. מחר אעמוד מעל קברך ואומר מילים לזכרך – כל כך קשה לי עם ה"רוטינה" המוזרה הזאת, אני מתקשה להתחבר לעובדה שכל שניתן לעשות הוא להקריא מילים כואבות כשאנו כולנו עומדים שם ליד קברך. בכל יום הולדת וארוע חגיגי אני מקריאה ברכות ואיחולים, למה לך אני לא יכולה לאחל, למה אותך אני צריכה להספיד, למה עליך אני צריכה לדבר בלשון עבר. אני מצטערת שזה מה שאני עושה שם בבית העלמין, הלוואי ויכולתי לאמר דברים אחרים, ולא שם… אני אוהבת אותך ומתגעגעת כל כך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *