לירון ניאגו

היום ערב יום הזכרון, מחר כולם עולים לקברך בבית הקברות… ביום זה כולם מתאחדים עם הכאב ה"לאומי" אליו לי קשה להתחבר… אני מרגישה גם ביום זה רק את הכאב האישי, גם כשכל המשפחות פוקדות את כל הקברים, אני רואה רק את קברך ורק את משפחתנו. אני מצטערת אם זה נשמע אולי כחוסר רגישות ל"שכניך" אבל אני רואה גם ביום זה – רק אותך כי כשהכאב האישי והפרטי כל כך גדול, גדול מלהכיל, אז איך אפשר להכניס לתוכו עוד משהו….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *