שחר מרום

ליאור, היום שהייתי בטקס יד לבנים עמדתי וחיכיתי שיראו את שמך ותמנתך כשהגיע הרגע פרצתי בדמעות כל שנה הפצע מתחיל להחלים ואז הוא שוב נפתח,ליאור אני תמיד יזכור את חיוכך על פניך מתגעגעת ולא שוכחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *