22 שנים של געגועים לליאור
היית החייל הכי יפה, חכם, צנוע, אהוב ומקובל עם קסם ייחודי שהוא רק שלך. יש את המשפט שאלוהים לוקח את הטובים, אחרי שנפלת הסכמתי עם המשפט הזה. לא היה חסר לך כלום כי קיבלת הכל מהכל בשפע רב, מלבד דבר אחד, מזל להישאר איתנו בעולם. 😔
בהזכרה אתמול הדמעות המשיכו לזלוג בדיוק כמו לפני 22 שנה, הזמן לא באמת מרפא את העצב והכאב, הוא רק מעצים אותו. עדי גרדי ספדה לך אתמול ולא יכולתי להפסיק את הדמעות, היא סיפרה על חוויות משותפות ובו זמנית כל הזיכרונות היפים צפו וזה זרק אותי לילדות שלנו עוד מגן אתי.
השנה שנה כל כך קשה וכל פעם שחייל נהרג הלב מתכווץ ואני חושבת על המשפחות שלהם שנופלים לבור שחור ענק שקשה לצאת ממנו.אני רואה את ההורים שלך Joseph Rothschild יוסי ורבקה האהובים והלב יוצא אליהם כל פעם מחדש. רבקה רוטשילד אמא שמסתובבת בעולם עם מבט וכאב בעיניים של אמא שחטפו לה את הלב מהמקום ואין שום חיבוק או נחמה שיעזרו לה. היום כשאני בעצמי אמא אני עוד יותר כואבת את כאבה של רבקה ושברון ה-💔.
ליאור אתה נשארת בן 20 ואני כבר גדולה ממך יותר מפי שתיים. לפעמים מדמיינת אותך בן גילך האמיתי, בטח היית האבא הכי כייפי וזורם שהילדים שלך רק מחכים שתחזור הביתה וקופצים ומחבקים אותך, בטח היית חוזר מאוחר הביתה אחרי יום עבודה ארוך בהייטק כי בטוח הייתי סופר מוצלח בעבודה.
אתה בליבי כל הזמן, מקווה שאתה במקום טוב יותר בלי מלחמות.
אוהבת גאה ומתגעגעת❤️
