לרוטשילד היה משהוא מיוחד המשהוא הזה היה עים יוסי אבא שלו,אני זוכר אותי ואותו יושבים ומשחכים שש בש כרגיל ויוסי היה מיתקשר הם לא היו מדברים כמו אבא ובן אלא כמו שני חברים שעברו ביחד הכל בחיים.יוסי היה שואל אותו מה טוחנים?ורוטשילד היה עונה אתה יודע מכולות,כלים כרגיל צעירים,בזמן שהם היו מדברים אני הייתי מנסה לערבב אותו בשש בש אבל עם המזל שלי הוא תמיד היה תופס אותי.הדבר שאני זוכר הכי טוב ברוטשילד זה את החיוך שלו ואני חושב שכולם יסכימו איתי,היה לו את החיוך הזה שגרם לך לחייך לא משנה כמה המצב היה קשה באותו רגע.אבל רוטשילד היה לנו לא רק לחבר אלא גם למפקד וני יכול להגיד לכם שבתור מפקד הוא היה עובד שעות נוספות ,תמיד היה חשוב לו לדעת שאצל החיילים שלו הכל בסדר.אני זוכר את היום שבו רוטשילד ניכנס לתפקיד ואני ובני מחזור מהמחלקה חשבנו שבאותו רגע נגמרה הטחינת צעירות בישבילנו והתחילו ימי הותיקות,אבל מהר מאוד הבנו שזה לא מה שיקרה רוטשילד בא עים החיוך המפורסם שלו והסביר לנו שהוא מפקד והוא צריך לידאוג לכל החיילים בצורה שווה ורק ביגלל החיוך המפורסם שלו לא כעסנו עליו. בקיצור אני יכול להמשיך ולדבר על רוטשילד בלי הפסקה אז אני יסכם במישפט אחד רוטשילד-רבטים צפע מסייעת 202 אוהבים גאים ומיתגעגעים (יוסי ליפני שנתיים בערך קראתי את זה על הבמה ביום שעשינו לזכר החיילים שנפלו בגדוד ומאז ביקשתה שהביא לך את זה אז סליחה על האיחור אבל ניראה לי שמוטב מאוחר מאשר מעולם לא אוהבים ותמיד איתכם)
