אורנה מרקוס
שיר לליאור רוטשילד – 9 שנים לנפילתו
אני זוכרת את הרגע בו קפא הזמן,
טלפון לאוטו, קצר ואכזר.
ליאור נהרג – שתי מלים חסרות רחמים ובלתי נתפסות,
שהולמות בך בין רגע, וללא פשרות…
אתה רוצה לצעוק, לצרוח,
לעצור את כולם,
אך מבעד לשמשת הרכב,
הוא מתנהל לו, כמקודם, העולם.
9 שנים חלפו מאז הלכת,
עלם חמודות חייכן, שעל סביבתך הקרנת:
רוך, אנושיות ואהבה,
על סובבך, חבריך ומשפחתך המקסימה.
תחושת הכאב צורבת, חלל עצום נפער,
ואין מרפא לצער, עם כל הזמן שעבר.
בכל שעל ובכל פסיעה,
בכל רגע ובכל שנייה,
כשעוצרים לפתע, ונזכרים בך,
זולגת לה לפתע הדמעה…
אתה מביט מלמעלה, נוכח ומוחשי,
ואנחנו את עצמנו שואלים:
האם זה אמיתי?
הדעת לא תופסת איך נקטף הצמח,
שבאהבה כה רבה- גדל והפך לפרח.
גלגל החיים מסתובב, הזמן אינו עוצר מלכת,
החיים מתחדשים ויפים, ועוללים קטנים נולדים.
ובתוך קלחת היצירה והחיים הזורמים,
מתעצם חסרונך ככל שחולפות השנים.
היית איתנו לתקופה כה קצרה,
אותה צבעת באור ואהבה.
אף פעם לא נשכח ליאור, את אישיותך המרשימה,
שנצרבה בלבנו כסמל ודוגמה.
לחברות, אחווה, רעות וענווה,
את שלל מעלותיך הטובות –
נזכור תמיד באהבה.
חבר ומפקד, לוחם וחייל,
אך לפני הכול – אדם.
בדבקותך במשימה עד מוות,
ציווית לנו את החיים.
אנא, שמור את אוהביך,
שם במרומים…
שיר לליאור רוטשילד – 9 שנים לנפילתו
אני זוכרת את הרגע בו קפא הזמן,
טלפון לאוטו, קצר ואכזר.
ליאור נהרג – שתי מלים חסרות רחמים ובלתי נתפסות,
שהולמות בך בין רגע, וללא פשרות…
אתה רוצה לצעוק, לצרוח,
לעצור את כולם,
אך מבעד לשמשת הרכב,
הוא מתנהל לו, כמקודם, העולם.
9 שנים חלפו מאז הלכת,
עלם חמודות חייכן, שעל סביבתך הקרנת:
רוך, אנושיות ואהבה,
על סובבך, חבריך ומשפחתך המקסימה.
תחושת הכאב צורבת, חלל עצום נפער,
ואין מרפא לצער, עם כל הזמן שעבר.
בכל שעל ובכל פסיעה,
בכל רגע ובכל שנייה,
כשעוצרים לפתע, ונזכרים בך,
זולגת לה לפתע הדמעה…
אתה מביט מלמעלה, נוכח ומוחשי,
ואנחנו את עצמנו שואלים:
האם זה אמיתי?
הדעת לא תופסת איך נקטף הצמח,
שבאהבה כה רבה- גדל והפך לפרח.
גלגל החיים מסתובב, הזמן אינו עוצר מלכת,
החיים מתחדשים ויפים, ועוללים קטנים נולדים.
ובתוך קלחת היצירה והחיים הזורמים,
מתעצם חסרונך ככל שחולפות השנים.
היית איתנו לתקופה כה קצרה,
אותה צבעת באור ואהבה.
אף פעם לא נשכח ליאור, את אישיותך המרשימה,
שנצרבה בלבנו כסמל ודוגמה.
לחברות, אחווה, רעות וענווה,
את שלל מעלותיך הטובות –
נזכור תמיד באהבה.
חבר ומפקד, לוחם וחייל,
אך לפני הכול – אדם.
בדבקותך במשימה עד מוות,
ציווית לנו את החיים.
אנא, שמור את אוהביך,
שם במרומים…