זהבה

אבל היה לה בן

דליה רביקוביץ

הכרות שהתחילה באמצע החורף
הבשילה בסוף האביב.
אישה חייכנית, פייסנית.
היה לה בן
שנפל.
היא אופה ומבשלת,
חצי משרה בעירייה.
צהריים תמיד מוכנים על השולחן.
וכל זאת תוך סירוב מושלם
להסתגל.

על פי דרכה, כאילו בשלווה
היא תעצור את העולם פתאום.
קשה לדעת מה היא יכולה.
מבלי לומר ממש דברים,
היא באה בדרישה.
הרי לקחו לה בן.
היא לא תצדיק בשום פנים
את הלקיחה הזאת.
מי יעז לומר לה:
עכשיו הזמן שתרחצי פנייך
ותתחזקי
מה שהיה היה.

היא יוצאת למסע מפרך מאוד.
המסע סיבובי הלוך ושוב.
במו ידיה היא חותה תחתיה גחלים
שופכת רמץ על גופה בכוונה.
היא רחל. איזו רחל?
שהיה לה בן,
והיא אומרת לו לילה וָיום
קיץ וחורף, מועדים וְחגים,
אני רחל אמא שלך,
מתוך הכרה שלמה ורצון חופשי
אין לי מנחם.