ליאור,
בזמן כזה, כשהלב בוכה
חייבים להחזיק חזק
שלא ליפול, להמשיך
כי כך ודאי רצית…חיים מיום ליום
הלב כואב אך ממשיכים
כי כך ודאי רצית…
איבדתי חבר, ידיד נפש, אח.
ואני נזכר בשיחה שלנו כשהיית כאן,
שאלנו את עצמנו, למה?
למה אנחנו פה, למה לא במקום אחר?
ששם נשק משמש לצייד, ולא למלחמה.
ושק"ש משמש לטיול בהרים ולא לשינה בשטח
וקפלס"ט משמש לרכיבה על אופניים ולא על נגמ"ש
והיית עונה לי תשובה של לוחם:
אנחנו נולדנו פה ולא שם ונעשה הכל כדי לשמור על המדינה שלנו.
מה שעשית בחייך יהדהד לנצח!
תמיד תישאר בלבי, תמיד!
אוהב אותך,
זהר