27.8.08
ליום השנה השישי
ראיתי תמונה שאין בה חיים
יושבת על אבן שאין לה הופכין
ותמונות שכנות של פנים שהיו
גרות בסמוך מחכות שיחיו.
ראיתי הורים שאיבדו כאן חיים
של בנים ובנות שהפכו לתמונות
יבואו כל יום לחפש נחמה
שגם אלוהים לא נותן במתנה.
ומול אבן דומה לאבנים אחרות
יושב כל שנה ובוכה בדמעות
וכמו אבנים – הדמעות לא נראות
ומישהו אומר מילים, אבל לא נחמות.
לפני שש שנים לא חשבתי לראות
את כולם מסביב לִבאר הדמעות
בה אין ישועות ואין נחמות
ואיש לא יגול אבני אסונות.
עוד קצין מעוטר שוב עולה בדרגה
מניח עוד אבן על אם שכולה
כי היתה מלחמה או היה לו מבצע
התחקיר כבר נשכח, עננה כבר חלפה
עוד שנה אזכרה … עוד שנה אזכרה
וליאור שהיה יכול ויכול
נשאר פה לנצח מתחת לחול
עמירם בית הלחמי