עצמו העיניים נסו לדמיין
את הילד ליד, את בן השכן
עמד פה לפני שנים לא רבות
וחלם כמותכם על עתיד, מסעות
הילד הזה הקטן הצנום
הילד שבא עם חיוך לצילום
אותו האחד שהיה כה צחקן,
אותו הבדרן שהיתל בכולם
החבר שהיה תמיד לידך
בכסא המקושקש עם ילקוט מצ'וקמק
וזה שאף פעם לא הגיע בזמן
וזה שעצבן והרגיז את כולם
ואז הוא גדל והלך לצבא
ונטל על כתפיו אחריות של העם
ועבר המסלול, מעולם לא נשבר
והיה כה גאה שהוא כמו כולם
וללא התראה וללא כל סימן
פתאום מודיעים – הוא איננו – נפל !
ואין שום הסבר ואין נחמה
לא לך ולא לי לא לשום משפחה
ושוב לא תראו אותו בשכונה
ושוב לא תצאו יחדיו למסיבה
ויום ההולדת שלו השתנה
כי יום ההולדת נטמן באדמה
פתחו העיניים הביטו סביב
ותראו שחיים לא תמיד כה ברורים
וזכרו את אלו שהיו כאן לפני
וחבקו את אותם שבוכים מידי ליל
ואולי חיבוקכם האוהב התמים
ייתן עוד קצת כוח לחיות עוד ימים
עמירם בית-הלחמי
ליום הזיכרון אפריל 2004