צבימי ברנד

אתמול. אתמול ליאור נולד.
אתמול? אתמול שיחקנו עם רוצ'ה כדורגל בהפסקות של בית הספר.
אתמול שירתנו עם רבקה בצבא והכרנו לה את רוצ'ה ואותה לו, והמתנו קמעה ויצאנו והתחתנו.
אתמול ילדנו את קרן ואחר כך את ליאור ואחר כך את ניצן.
אתמול הלכנו לכדורגל ביחד עם הילדים ואחר כך הם הלכו לבד. לכדורסל.
אתמול שמענו שהוא לא גאון, אבל אני עוקב אחריו, ואני אומר לך- הוא לא לומד.
מאיפה הציונים האלה?
אתמול התגייסנו. אוגוסט? לא- נובמבר. צנחנים. רוצ'ה זה ממך, גם אתה רצית להתגייס לצנחנים. מה פתאום? הוא לא שמע על זה מילה ממני. זה לא יעזור, זה בא עם הגנים.
אתמול התחילו הדיווחים. כל יום ששי. בקביעות. קורעים לו את הצורה. השבוע היה סביר.
השבוע הוא בקרית ארבע. גם בעוד חודש. לזמן רב. תמסרו דרישת שלום. איך מגיעים?
עכשיו קורס מכ"ים עכשיו קלקיליה. טול כרם. רמאללה. עזה. חברון. דרישת שלום. הבאנו שווארמה לכל החברה. הוא לא יוצא לקצינים. לא רוצה להיות נסיך. גם יותר מאוחר לא. הוא לא ישן. יורדים על הצעירים. הוא בסגל.

היום הודיעו לנו. לחבר'ה מקצין העיר יש נסיון רב.
בלילה אנחנו מתעוררים. מנסים לדמיין את החייל הגבוה – מטר תשעים – בטח בלט כל הגובה הזה מתוך הצריח של הנגמ"ש. מה הוא נוסע אחורה ? מנסים לצעוק לו שיעצור. שיודיע בקשר פנים. שיתן פקודה לנהג. שיעצור. אי אפשר לשמוע כלום עם הרעש של הנגמ"ש. מנסים לעמוד מאחור. הוא לא מסתכל לכיוון שלנו. הוא מתהפך. עם עוד כמה שניות הוא מכניס את כל האורך שלו לתוך הנגמ"ש. למה זה כל כך מהר. שקט. דממה.

מחר. אנחנו המחר של ליאור. רבקה, רוצ'ה קרן ניצן. כולנו. כל מי שזוכר. אנחנו המחר.
המחר תלוי בנו. אלתרמן כתב בשיר בוקר "האתמול נשאר מאחורינו. אך רבה הדרך למחר".
יש המון מחר. אנחנו ביחד. נרים את הראש ונצעד לקראת המחר.
צבימי ברנד (חבר של ההורים).