ליאור כל פעם זה קשה מחדש להיכנס לאתר ושוב לקרוא כמה מדהים היית,אני זוכרת שבארוחות המשפחתיות תמיד היית עושה לי אווירון אפילו בפעמים שלא ביקשתי ואז שהיינו מסיימים לאכול,חבר היה בא והייתם משחקים עם הפלסטיישן במרתף… תמיד אני הייתי יורדת להפריע לך ולא היית מתעצבן.הרוגע שלך חסר ובמיוחד החיוך הזה הרגעים הקטנים האלו שזכיתי לחלוק איתך .אני מתגעגעת נורא וזוכרת תמיד . שחר
